למה אנחנו חוסמים את החימומים של השירותים בתנאים קיצוניים (ולמה זה חשוב)
בואו נהיה כנים: שירותים הם סיוט עבור מכשירי אלקטרוניקה. יש שם אדים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות יכולות לעלות מרמות של קור קיצוני לרמות של סאונה בתוך דקות בלבד.
על גבי טפסי המפרטים של המכשירים ניתן לראות את הסיווג IP55. זה אומר בעצם שהמכשיר יכול לעמוד בפני קצת אבק וכמה טיפות מים. אבל האמת היא שסיווג כזה לא אומר שהמכשיר באמת יחזיק מעמד חמש שנים בבית אמיתי.
המאבק נגד האדים
לחות היא “רוצחת שקטה” של מעגלים אלקטרוניים. עם הזמן, אדי המים מצליחים לחדור פנימה. הם עוברים דרך החוסמים, נופלים על רכיבי החימום, ומתחילים לפגוע בחוטים.
לכן אנחנו לא סומכים רק על הסיווג של המכשיר. אנחנו מכניסים את החימומים האלה לתנאי חום ולחות קיצוניים במשך מאות שעות. אנחנו לא מנסים להוכיח שהמכשירים “מושלמים”. אנחנו רוצים לראות בדיוק איפה החוסמים נשברים או מתי מתחילה הקורוזיה. עדיף שנגלה את נקודת השבירה כאן, ולא שהלקוח שלכם יגלה אותה בשירותים שלו.
בעיית ה“נשימה”
נורות אינפרא-אדום נהיות חמות מאוד. כשהחום הזה נמצא בתוך מעטפת עמידה למים, חוקי הפיזיקה פועלים – האוויר שבתוך המעטפת מתחמם ודוחף את האוויר החוצה. כשהאוויר מתקרר, נוצר ואקום שמושך את האוויר הלח דרך החוסמים. זה כאילו החימום “נושם” את האדים.
אם החוסמים מתעוותים או מתכווצים אפילו במידה קטנה, ההגנה של IP55 נעלמת. מבחני העמידות שלנו מוודאים שהחוסמים נשארים צמודים, לא משנה כמה פעמים המכשיר נדלק ונכבה.
הפשרה האמיתית
הבעיה היא שכדי להפוך מכשיר לעמיד לחלוטין בפני מים, צריך חוסמים עבים יותר ומעטפת חזקה יותר. בגלל זה, המכשיר נהיה גדול יותר, והוא לא יכול ל“נשום” כמו מכשיר זול שאינו עמיד למים. זו פשרה – אתם מקבלים מכשיר שלא יקרוס ברגע שהשירותים יהפכו ללחים, אבל צריך לוודא שיש מספיק מקום סביב המכשיר כדי שהחום יוכל להתפזר. רק מעט מקום כדי שהתקרה שלכם תישאר במצב טוב.